בנם של יהודית וחייקל. נולד בכ"ב בסיוון ת"ש (28.6.1940) בקיבוץ אפיקים שמדרום לכינרת.

כבן להורים חלוצים שעלו לארץ מליטא, השתייך לדור ילדי הקיבוצים הראשונים שנולדו בארץ וכונו "ילדי השמש". הם חיו בעולם קטן ומופלא, חונכו בחינוך משותף וגדלו על ערכי העבודה, החריצות, המוסר והאומץ. החינוך הקיבוצי שספג נשאר עמו והשפיע עליו לאורך כל חייו.

בנימין, שנקרא בפי כול בני, גדל והתחנך באפיקים, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון מקצועי-טכני אזורי.

אחרי התיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ב"שייטת 13" – יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. עם תום שירותו הסדיר חתם קבע לשנה נוספת ובסך הכול שירת במשך ארבע שנים.

הוא המשיך לשרת במילואים ביחידה והשתתף בפעולות חשאיות ומורכבות. בין היתר, לחם בנמל לטקיה בסוריה במלחמת ששת הימים (5-10.6.1967) ושירת ביחידת חילוץ 669 במלחמת יום הכיפורים (6-24.10.1973).

בגיל עשרים ואחת לאחר סיפור אהבה ארוך התחתן עם תמר בת הקיבוץ, ושם נולדו שלושת ילדיו – גלי, חן ואיה.

לאחר שחרורו מצה"ל בני למד הוראה ב"אורנים". הוא היה איש חינוך וראה שליחות בלימוד ילדים. היה מורה למלאכת יד וציור, ועבד עשר שנים עם ילדים במערכת החינוך של הקיבוץ. בית המלאכה שלו היה פעיל והומה ושימש גם מקום מפלט לתלמידים עם קשיי חינוך. בנוסף לעבודתו החינוכית הוא הקדיש את זמנו לפרויקטים סיביבתיים, צייר על מקלטים ופיסל בעץ, ברזל, וזכוכית. עבודותיו קישטו וממשיכות לקשט את חצר הקיבוץ.

בני עזב את הקיבוץ בשנת 1974 ובנה את ביתו במושבה כנרת. באותה תקופה החל לעבוד במפעל חמדיה כמעצב מגרשי משחק לילדים שכללו הרפתקאות. הוא השתמש בפיברגלאס חסין צבעוני ועיצב מתקנים מאוד פונקציונליים שהיו חידוש ברעיון, בצורה ובצבע ואיפשרו לילדים לשחק באזור מוגן בפארקים בכל רחבי הארץ. על עיצוביו אלה זכה בפרס של איגוד עיצוב המוצר.

בהמשך, באופן טבעי הקים את מפעל "שילובים" – מפעל לעיצוב סביבתי. המפעל היה פרויקט חייו, והוא הוביל אותו בתשוקה בלתי נדלית. באמצעות עבודותיו המקוריות והייחודיות, שהוצבו ברחבי הארץ, צבר בני מוניטין רב וזכה להכרה ולהערכה מאיגוד המעצבים הישראלי וממשרדים מובילים של אדריכלי נוף. חלק מעבודותיו הוצגו במוזיאון והוא אף הוזמן להרצות על עבודתו בפני אנשי מקצוע.

מעל לכול אהב את משפחתו ואת ביתו, אותו בנה וטיפח בידי הזהב שלו. הוא קישט וצייר, פיסל ושיפץ, והתמלא סיפוק בראותו את הבית שופע יצירה, אהבה וחום, והומה מרעשי הצחוק ושמחת החיים של ילדיו ונכדיו.

כשהיה בן שישים ושתיים אובחן כחולה בסרטן. לאחר שנמצא קשר בין מחלתו לבין צלילות האימונים הרבות שערך במסגרת שירותו הצבאי במימיו המזוהמים של נחל הקישון, הוכר כנכה צה"ל.

אחרי מאבק של שתים-עשרה שנים במחלה, בני הלך לעולמו.

בנימין רוזן נפטר ביום י"ד בכסלו תשע"ה (5.12.2014). בן שבעים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין במושבה כנרת. הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים.

אשתו, תמר, כתבה: "בני, חברו בו כל הטוב והיפה, הוא הקרין טוב לב, אושר וחוזק עם עצמו, היה מאושר מחייו, מביתו, ממשפחתו, מעבודתו ומחבריו. כוחו של בני היה באהבה שידע להעניק ממנה למשפחתו ולחבריו בדרכים רבות.

בני אהב חברים וחברים אהבו אותו, אבל יותר מכול בני אהב את משפחתו, אותי, את ילדיו ואת נכדיו, באהבה שאף פעם לא התמעטה אלא הלכה וגדלה עם השנים. הוא עטף אותנו באור גדול ואנחנו אהבנו אותו מאוד.

יהי זכרו ברוך".