בנם של יעל ומיכאל משה. נולד ביום ל' באב תשנ"ט (12.8.1999) בעתלית. תאום של תמר, שניהם אחים ליובל.

גיא יעקב גדל והתחנך בעתלית. למד בבית ספר יסודי ביישוב והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בישיבת בני עקיבא "יבנה" בחיפה.

מיום שעמד על דעתו, בלט גיא בהיותו מוביל, מנהיג הסוחף אחריו את חבריו, בהמשך את חניכיו ופקודיו. הרוח המיוחדת שייחדה את הילד גיא נשבה גם בנערותו ובבחרותו. בביתו היה אחיהם של תמר ויובל, בבני עקיבא היה המדריך האכפתי והמסור, בישיבה התיכונית היה השקדן והמתמיד, בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" הצמיח כנפיים לנערות ונערים שראו בו מודל לחיקוי ומופת.

המעיין ממנו שאב גיא היה מעיין חיים מפכה, מעיין נובע, מעיין איתן, מים חיים אותם דלו והשקו הוריו האוהבים יעל ומיכאל משה, אשר הקנו בנועם, במעשים, בדוגמה האישית את הערכים שהיו עבורו לנכסי צאן ברזל, ערכים שהובילו את גיא להיבחר לתפקיד יו"ר מועצת תלמידים, לתפקידי פיקוד בצבא שכל כך אהב.

בכל תחנה מתחנות חיו הותיר גיא חותם של אמונה, זהות יהודית, מסירות, אחריות, אהבה, נדיבות, חן, חסד וחמלה.

חותמו - תורת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל. כל מעשיו, פעולותיו, הנהגותיו יונקים מהוד קדומים, מרוח הגבורה היהודית, רוח העוז האמת והאמונה.

גיא היה הרבה מעבר לצעיר יהודי חדור מטרה המוכן למסור את הנפש למען תחייתו ותקומתו של העם היהודי כחוליה בשרשרת הדורות של עם הנצח, גיא היה פנינה של טוב, של כבוד לכל אדם, של שליחות למען הכלל, בענווה, בצניעות וברוח גדולה.

גיא, הקובע עיתים לתורה, הקובע עיתים למשפחה, הקובע עיתים לחבריו, הוא אותו גיא הפורט על הגיטרה, המנגן על הפסנתר, החובט בתבונה במחבט הטניס, הרץ למרחקים ארוכים, הגולש מול סערות הגלים, מול ים הכישרונות בהם התברך ועל פיתוחם עמל.

כשסיים את לימודיו במכינה הקדם-צבאית "מכינת מיתרים לכיש", הגביה עוד קומה, כנפי רוח היו כנפיו, צמח לתפארה והיה למגדלור של אורות זוהרים, בן אהוב הנעטף באהבת המשפחה, אח-חבר-מורה לאחותו התאומה תמר ולאחיו הצעיר יובל אשר נשאו עיניהם אליו בערגה, באהבה ובגעגוע.

השירות הצבאי עבור גיא היה פסגה נוספת ברכס הרי ההישגים אשר העפיל אליהם, כבש אותם בדרכו ומיהר להר הבא הגבוה יותר. עבור גיא השמיים הם הגבול לא הייתה קלישאה כי אם דרך חיים.

יום גיוסו של גיא לצבא ההגנה לישראל היה מהימים המשמעותיים בחייו. חיים של שליחות לאומית קיבלו שם, מדים, כומתה, דרגות ונעליים שחורות, לוחם בחיל השריון, הצעיר גיא שהיה דמותו של עדינו העצני, היודע מתי להתעדן כתולעת ומתי להיות חזק כמו עץ, הצטרף לצבא ההגנה לישראל.

גיא הסתער על התפקיד החדש, חייל בצבא העם היהודי, כל משימה ביצע במלואה באופן המיטבי, במקצועיות מעוררת התפעלות, השתלבותו בתפקידי הובלה והנהגה הייתה אך טבעית, גיא היה למפקד בחיל השריון רוח האדם ורוח הפלדה חברו יחדיו בדמותו המיוחדת.

את קורס הקצינים סיים בהצלחה, הצטרף ללוחמים כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה,

בגדוד 52 של עוצבת 'עקבות הברזל', חטיבה 401.

כבכל תחנה מתחנות חייו, יחסו לחבריו לצוות ההנהגה, לפקודיו, היה מתוך כבוד לכל חייל, מתוך הערכה למי שנושאים עימו את אלונקת ה-יחד היהודי-ישראלי, תבע מקצועיות וחיילות מושלמת לצד יכולת הכלה וספיגה שצפו ועלו מצד חלק מפקודיו. ברגעי החסד שהיו לשגרת יומו היה מסעד לפקודיו.

דמותו רבת ההוד של גיא, דמות מרכבת, מתכללת, רבת רבדים ברם, נדמה כי על אישיותו המקרינה ניתן ללמוד מהרוח, רוח האדם והמפקד, "מסדר החיוך" שנברא לא מנאומים חוצבי להבות, לא מתוך אסטרטגיה או טקטיקה, לא בהטפות, כי אם מתוך הרוח המנשבת בכל עצמותיו, רוח האדם.

"מסדר החיוך" היה לסמלו, שילוב של רגישות, של אמונה, של מקצועיות היה לכתר שהניח בכל מפגש על ראש פקודיו, עין טובה, נפש רגישה, יד חומלת, רוח גדולה עוטפת גם בימי סופה וסער.

בתוך מסע החיים ומשא האחריות הצליח גיא גם לטפח זוגיות עם נועה, האהבה פרחה וקיננה בין הטענת הפגז למד"ס ערב, בין חופשת שבת לטיול קצר בטבע, אהבה שלעד תישאר יפה ותמה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש עשרים ותשע בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

המחבלים רצחו, חטפו ובזזו מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, ובבוקר זה החלה מלחמה.

גיא, שחגג בערב עם המשפחה והחברים את שמחת התורה, את ההקפות הראשונות בבית הכנסת, לא המתין לקריאה, ארז ציוד נדרש, מיהר להיפרד מאוהביו ויצא לקרב.

בקיבוץ בארי הביט למראות פשיטת המחבלים ורוח הגבורה פשטה בכל גופו, גיא המפקד הסתער עם לוחמים עזי נפש וחדורי אמונה, בלם את הסתערות המחבלים והציל אזרחים חפים מפשע. המראות אשר נחשפו לנגד עיניו הוסיפו קומה נוספת באישיותו, רוחו רוח איתנה, המאמינה בצדקת הדרך, ובמעשיו כתב שורות של גבורה בהיסטוריה היהודית המתחדשת.

עם תחילת התמרון בעזה, היו אלה גיא ופקודיו שנלחמו בעוצמה במשך שנה שלמה מול קיני מרצחים. גיא ופקודיו לחמו בצפון עזה, בבית לאהיא, בבית חנון, בסג'עייה, במחנות המרכז ובדרום, בציר פילדלפי וברפיח. שנה שלמה של מלחמת תקומה, שנה של גבורת הלוחמים.

על תחושותיו ואמונתו בצדקת הדרך כתב בכתביו: "אני נוסע לעזה להתחיל להבין מה קורה, ואני מתרגש. הבטן כאבה לי, אבל זהו, אני מרגיש מוכן לבאות, זה הולך להיות קשה ומאתגר, אבל אני לא מפחד, אני זוכר למה אני כאן בצבא, ואני זוכר כל בוקר את החטופים. אני כאן כדי לנצח, וזו זכות עבורי לפקד במלחמה הזו. את הפלוגה אני ארומם, ואשקיע בה באהבה גדולה, את נועה אני אשים במחשבותיי כל הזמן, שהיא מחכה לי בבית וכאחת הסיבות להילחם, וכמובן את המשפחה שלי שאני מאוד אוהב. אני יוצא לדרך חדשה, שכנראה תהיה הרפתקה מטורפת ממחר, אני עומד בפני תפקיד חיי, יוצא לדרך כמ"פ (מפקד פלוגה) לוחם".

באחת מההפוגות בלחימה הגיע להרצות באחד מבתי הספר בחיפה. בנאומו עמד על רוח הלחימה של הלוחמים ועל הסיבות ללחימה, וכך בלשונו: "אני רוצה להגיד לכם - טוב לחיות בעד ארצנו ואני לא פה כדי למות בעד ארצנו. אנחנו פה להילחם ולהישאר חיים ושלמים, להעריך את ההמשכיות של עם ישראל. עם ישראל הוא עם חזק. זה עם שחווה חורבן, עם שחווה משברים תמיד וכמו שהוא נופל, הוא גם קם מהר ונהיה יותר חזק מזה".

ביום העצמאות תשפ"ד, 14.5.2024, הוענקה לגיא תעודת "מצטיין אלוף" על הצטיינותו בהכשרות ובקורסים, בשל הלחימה גיא לא הגיע לטקס. ביום הולדתו, 12.8.2024, הועלה גיא לדרגת רב-סרן, גם לטקס זה לא הגיע, היה בשדה הקרב עם פקודיו.

במהלך אחד הקרבות, בי"ד בתשרי ערב סוכות תשפ"ה, גיא נפצע מרסיסים, טופל במקום וסירב להתפנות לבית חולים. כעבור יומיים, ב-19 באוקטובר 2024 י"ז בתשרי, הוביל את הפלוגה ללחימה בג'באליה שבצפון רצועת עזה. במהלך הלחימה הטנק שבו שהה ספג ירי טיל נ"ט (נגד טנקים). אנשי הצוות סמל ראשון אופיר ברקוביץ וסמל אלישי יונג נהרגו, גיא נפצע באורח קשה. חרף פציעתו החמורה וכוויותיו הרבות המשיך לנהל את הקרב עד שפונה לבית החולים.

במשך עשרה ימים התפלל עם שלם לרפואתו והחלמתו, נרות שבת הודלקו בעשרות אלפי בתים, הפרשות חלה מילאו את הארץ, תפילות המוניות קרעו שערי שמיים, אלפי יהודים קיבלו החלטות טובות לרפואתו. עשרה ימים של קרב על החיים, עשרה ימים שאומה שלמה ומשפחה אוהבת היטלטלו בין ייאוש לתקווה, עשרה ימים עד שגיא הוכרע והשיב נשמתו הטהורה לבוראה.

רב- סרן גיא יעקב נזרי נפל בקרב ביום כ"ז בתשרי תשפ"ה (28.10.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בעתלית. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

תמר אחותו ספדה לו: "הרגשתי שמשהו רע קורה לו, ככה זה קשר של תאומים. נולדנו יחד, צמד משוגעים שרק רוצים לטרוף את העולם, חיים חיים שמחים ואמיתיים. הענקת לנו עשרה ימי חסד להיפרד ממך, לדבר אליך, להסתכל עליך, לתת לך אהבה. עטפת אותנו, כי ידעת שהשבר הזה גדול עלינו, שאנחנו צריכים זמן להיפרד, זמן להתאחד ולאהוב. עשרה ימים שאנחנו עומדים מחוץ לחדר הטיפול הנמרץ, ממלמלים תפילות ושרים לך.

אחי האהוב, עד אחרי הנצח ניפגש. תנוח, תחזיק לי את היד ותלך איתי את הדרך הזאת. תשמור על אבא, על אימא, על יובי, על צ'ופי. תשמור על עם ישראל ותן לנו שלווה ושלום".

ראש המועצה האזורית חוף כרמל ספד לו: "גיא היה מלח הארץ, שגדל בחוף הכרמל כבן למשפחה שורשית וערכית. היווה סמל לנחישות ומנהיגות. חיוכו הנצחי הרעיף שמחת חיים. חבר אהוב ומדריך נערץ בתנועת נוער. נועם הליכותיו וכישרונותיו הרבים הפכו אותו לחבר טוב. הוא התגייס לשירות קרבי מתוך ידיעה שיסכן את חייו".

רוחו הגדולה של הלוחם והמפקד גיא מונצחת במגוון מיזמים, בהם:

ב-1.9.2025 החלו הלימודים בבית הספר "אדוות גיא" בעתלית, מבנה חדש שהוקם במקום בית הספר שגיא למד בו ונקרא על שמו.

במשרד החינוך הוכנה תוכנית לזכרו שנחנכה בבית הנשיא – "אות הלכידות והתקווה הישראלית".

הרוח של גיא ממשיכה לחיות ולהחיות, כתבו אוהביו. צוואתו - הרבו טוב, מורשתו - אהבת ישראל, דרכו - דרך אמונה ומעש.