בנם הצעיר של אורית ודדי. נולד ביום ז' בסיוון תשס"ג (6.6.2003) בקיבוץ רעים בנגב הצפוני. אח לתומר ואלון.

גיא (גיאגו בפי מקורביו) גדל והתחנך בקיבוץ רעים. "ילד טבע", מנהיג ולוחם מלידה, פעלתן, יפה תואר ושובה לב. "ילד אהוב שקיבל את כל המעלות", אמרה אימו, "כזה שיוצא במהדורה מוגבלת". למד בבית הספר היסודי "ניצני אשכול" בקיבוץ מגן. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לבייג'ינג שבסין בעקבות מינויו של אביו לנספח צה"ל במדינה זו. למד שם בבית ספר בינלאומי עם תלמידים מרחבי העולם. הצטיין בענפי ספורט שונים, כמו כדורגל, שחייה ורוגבי. בחופשים טייל עם הוריו ואחיו במדינה ובמדינות השכנות, צלל, טיפס על הרים וגלש במדרונות המושלגים.

בהיותו בן תשע חזרה המשפחה לארץ וגרה במושבה גדרה. גיא למד בבית הספר היסודי "רעות" והמשיך את לימודיו בתיכון "דרכא-רמון" ביישוב. הכיר חברים וחברות חדשים, ונהפך במהירות לאחד ממנהיגי השכבה. היה כריזמטי, חייכן ושמח, חברותי מאוד ואוהב אדם. חיבר בין ילדים ויצר קבוצות של חברים שבילו יחד והלכו למסיבות. דאג לילדים פחות מקובלים מבחינה חברתית וגונן עליהם, צירף אותם לחבורה שלו ופרש עליהם את חסותו. היה חניך בתנועת הנוער "מכבי צעיר" ואף הדריך בה.

בלט באומץ ליבו ובנחישותו והיה חזק בגופו ובנפשו. ספורטאי מצטיין, אתלט ושחקן כדורסל וכדורעף. אהב את מדינת ישראל ועם ישראל, טייל לאורכה ולרוחבה של הארץ, והכין את עצמו לשירות משמעותי בצבא.

ביום 12.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת צנחנים. סיים קורס מפקדי כיתות והיה רב-סמל פלוגתי (רס"פ) בבסיס אימונים חטיבתי (בא"ח) במשך כחצי שנה. לאחר מכן חזר לצוות הלוחמים הוותיק בסיירת.

ב"מחברת מפקד" כתב את מחשבותיו על פיקוד ומנהיגות: "לפעמים צריך להקריב מעצמך בשביל הצוות"; "לא להיות קורבן לרחמים עצמיים"; "אדם הוא אדם דרך אנשים אחרים"; "הכול זה על כמה אתה יכול לספוג ולהמשיך. אי אפשר לנצח בן אדם שקם אחרי כל נפילה. להמשיך להתקדם – תמיד". משפטים אלה, שלאורם פעל כלוחם וכאדם, מעידים על החלטיות וכוח רצון, על התמדה ונכונות להקריב למען הכלל.

ביום שישי, 6.10.2023, היה גיא בחופשה מהסיירת ושהה בביתו בגדרה. בערב נסע עם חברים מהיישוב ומהצוות ביחידה למסיבת הטבע "נובה" ליד קיבוץ רעים. רקד, בילה ונהנה במסיבה עד אור הבוקר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלו שיגורי הרקטות מעזה התעשת גיא במהירות, והוביל את שנים-עשר חבריו שבילו במסיבה, דרך השדות, אל קיבוץ רעים הסמוך, שאותו הכיר היטב מילדות, כדי למצוא מחסה במרחבים המוגנים. כשהגיעו לקיבוץ, מצאו מקלט אצל חבר של גיא, לוחם ביחידת הקומנדו "מגלן".

כשעה אחרי השיגורים הראשונים, חדרו לקיבוץ עשרות מחבלים ויריות נשמעו מכל עבר. בשעה 7:43 התקשר גיא לאביו ודיווח לו על המצב. האב הורה לו להיכנס לממ"ד בדירת החבר, לנעול את הדלת ולהמתין כמה דקות, עד שהצבא יגיע. גיא דאג שחבריו ייכנסו לממ"ד, ואז, למרות הסכנה, יצא לאתר צעירים שברחו מהמסיבה והסתתרו ברחבי הקיבוץ, בשיחים, במיגוניות פתוחות ועוד. היה לו ברור שזה אינו מקום בטוח כשיש חדירה של מחבלים. הוא ניגש לצעירים המבוהלים שבמיגוניות ואמר להם בביטחון, "שלום, אני שמחי, בואו אחריי". והם הלכו אחריו. במשך דקות ארוכות הכניס לממ"דים מבלים רבים, ורק אז חזר לדירת החבר.

חבריו כבר היו נעולים בממ"ד, שמרו על שקט מוחלט, וגיא המתין בדריכות בסלון הקטן עם חברו שהיה חמוש בנשק. החבר הפציר בו להיכנס לממ"ד, אך הוא סירב. "נראה לך שאשאיר אותך לבד?" אמר. גיא לבש מכנסיים קצרים, ללא חולצה לגופו, וללא נשק, אבל כשהגיעו המחבלים, הפך להיות לוחם מסיירת צנחנים. "אנחנו הורגים את כולם", אמר לחברו.

לאחר זמן מה נשמעו צעקות בערבית וצרורות יריות שהלכו והתקרבו. חמישה מחבלים הגיעו לפתח הדירה וניסו לפרוץ את הדלת. כשאחד מהם הצליח להיכנס, גיא הפתיע אותו, קפץ עליו בידיים חשופות וחנק אותו בצווארו, כנראה למוות. המחבל השני שנכנס נורה על ידי חברו. כשהבינו המחבלים שנותרו שלא יוכלו לצאת בחיים מהדירה הזאת, החלו לזרוק רימוני יד לחלל הסלון. החבר נפצע ברגלו, אך הצליח לצאת מהחלון ולעלות לגג. גיא נפצע קשה משלושה רימונים שנזרקו, הצליח לצאת מהחלון , ונורה למוות על ידי מחבל שהיה בחוץ.

החברים שהיו בממ"ד בדירה, החבר החמוש, וצעירים רבים שהוציא מהמיגוניות והביא למרחבים מוגנים בקיבוץ, כולם נותרו בחיים. בגבורתו, בתושייה שהפגין, בהקרבה ובמסירות הנפש, הציל גיא שלושים אנשים. הם שנותרו לספר את סיפור הקרב.

בלילה נודע להוריו של גיא על נפילתו בעודו מגן על חבריו. אביו לבש מדים ויצא לקיבוץ כדי לחלץ את בנו. "ראיתי אותו, חיבקתי ונישקתי אותו. הוא היה שלו ויפה, כמו תמיד. אריה, אבל אריה שישן", סיפר. "גיא נלחם בחירוף נפש למען חבריו ולמען אנשים שאת חלקם כלל לא הכיר, את הרוח הזאת, הרוח היהודית, אי אפשר לנצח, גם אם היו באים עשרים אלף מחבלים".

סמל ראשון גיא שמחי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

ספד האב דדי: "גיא שלנו, האריה שלנו. אנו משפחה של לביאה ובנים אריות. ילד מושלם, אהוב ולוחם בנשמה. ילד טבע, ספורט, אתגרים ויופי. גבר שבגברים, מלך העולם, אריה חזק שנדם. זכינו בך לעשרים שנים מאושרות.

נשארת יפה, גבוה, חזק - חתיך בפער, כמו שנהגת לומר. אתה אריה, אריה שישן – אבל אריה. נלחמת עם הדר חברך מילדות נפלאה ברעים, הצלת חברים רבים, חלקם כלל לא הכרת. שלושה רימונים וכדור רובה עוצרים גם אריה.

חיבקתי אותך בלילה בקיבוץ על האלונקה, ליטפתי את רעמתך השחורה ונישקתי אריה. אריה שוכב, גדול וחזק, אריה קר, אבל עדיין אריה.

המדינה במלחמה, הצוות שלך בסיירת אריות בלחימה, בטוח ששמחי חסר להם. חברינו בקיבוץ רעים אריות ולביאות. אנו ננצח, אנו עם של אריות.

יש לנו שלושה אריות בבית, תמיד היו ותמיד יהיו לנו שלושה אריות. אריה אחד ישן – והלביאה תמיד תשמור עליו.

מנשקים אותך, אהוב ליבנו".

ספד אלון אחיו: ״אני מבטיח להיות חזק ולממש את הציפיות שהיו לך ממני. תמיד אמרו לי שאני המודל לחיקוי שלך, אבל אחי, תראה אותך, אתה המודל לחיקוי שלי״.

ספדה אדווה דודתו: ״גיא שלנו, הכי מוצלח, הכי יפה, הכי מצחיק, הכי גיבור. לחמת עד הרגע האחרון ובזכותך כולם חיים״.

ספדה גלי: "פשוט לא נתפס לנו שהחבר הכי טוב שלנו לא פה. אנחנו יושבים פה כל יום ומקווים שהוא איכשהו ייכנס בשער. מחכים לו, וזה פשוט לא קורה".

ספדה אודליה: "גיאגו, אני כותבת ולא מאמינה. ילד של החיים. מנהיג מלידה. כמה אור ויופי וטוב הפצת בחייך הקצרים. כל מי שזכה להכיר אותך, נותר עם חור בלב. לנצח נזכור ונתגעגע. יהי זכרך ברוך".

ספד לו נועם: "תודה לך, גיא, על שהצלת את חברה שלי מהטבח ב'נובה'. בזכותך חיים רבים ניצלו. תודה לך ויהי זכרך ברוך לעד".

ספד פיני: "גיא גיבור ישראל, כששמעתי שנלחמת בידיים חשופות בבני בליעל והצלת חיים רבים, אותי זה כלל לא הפתיע. כמי שגדל לצד סבא שלך, לוחם אש שהציל חיים רבים, היה לי ברור שאתה שייך לדור המשך של לוחמים אמיצים. עצוב לנו מאוד שאתה לא איתנו, אך לנצח תהיה בליבנו ובמחשבותינו. אוהבים ומחבקים לעד".

באזכרת שלושים לגיא אמר אביו: "גיבור שלנו. נלחמת בידיים חשופות והצלת רבים מחבריך. שעות אימא ואני חושבים למה, אך התשובה ידועה לנו היטב. היא צרובה באופיך, היא מוטבעת בגופך המפוסל. מגיל אפס היית לוחם, גור אריות, תמיד ראשון. כן, תמיד היית מנהיג, מוביל, מלך האריות.

אתה ובית עלמין לא מסתדר לי יחדיו, אתה מתחבר למסיבות, חופים וטבע. אתה מחובר לשמחה, לאהבת הארץ, לנתינה, ללחימה ולניצחונות. עכשיו אנו מתחייבים להתחבר לכל אלה. אנו נמשיך לחייך, להוביל ולאהוב את ארצנו בדיוק כמוך. עם ישראל הוא עם של אריות – כמוך. עם שמתאחד, עם שמתעצם ועם שמנצח.

גיאגו שלנו, אתה וכל הנופלים לא הלכתם לשווא, אתם זעקת ההשכמה הכואבת לאחדות בינינו. זעקה שמתחילה להתנחל בכל הלבבות, שמחברת בינינו בעצב, בשכול, בדם ובגבורה. אנחנו נקום, ננקום ונקומם את ארצנו מחדש. זה מה שאתה היית עושה.

הספר האחרון שקראת היה 'אחריות וניצחון', זה אתה וזו צוואתך. אני מתחייב לך בני היקר שכך יהיה.

היה שלום מחמד ליבי ואהוב נפשי, אנו לא נפרדים, נמשיך לצעוד יחדיו בכל מקום ובכל זמן".

לעילוי נשמתו של גיא נכתב ספר תורה, והוא ינדוד בין בתי כנסת בארץ למען אחדות ישראל.

תיעוד מעשה הגבורה של גיא מופיע בספר "יום אחד באוקטובר – ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים", מאת יאיר אגמון ואוריה מבורך (הוצאת קורן, 2024). שם הפרק: "הבן אדם הכי לא בינוני בעולם – סיפורו של גיא שמחי".

גיא מונצח בפינת הנצחה של בוגרי בית ספר "דרכא-רמון" שנפלו חלל ונרצחו בפעולות איבה.

על פי אותיות השם גיא, אחיו, תומר ואלון, קעקעו על גופם את המילים "גיבור ישראל אחי" ואביו קעקע "גיבור ישראל אריה".

ביום הולדתו של גיא, ב-6.6.2024, נוער גדרה חילק ברחבי המושבה את העוגיות האהובות עליו. במיזם "מתכון עם זיכרון" מופיע מתכון לעוגיות השוקולד-צ'יפס שאהב: www.instagram.com/reel/C64BZpLISv9

משפחת שמחי יזמה יום פעילויות להנצחתו, "גיבורים יוצרים אחדות" (ראשי תיבות שמו), ב-2.4.2024, בהשתתפות חניכי תנועות הנוער ותלמידי בתי הספר התיכוניים ביישוב גדרה.

יוזמות הנצחה נוספות: אפוד מגן על שמו, "אפוד מבצר גיא", מטעם חברת "מרום דולפין"; "כדורגל גיאגו" ו"צמידי גיאגו" שעליהם חרוטים המשפטים "אל תשכח לשמוח גם בחלקי" ו"הכי גיאגו בפער"; עוגת יום הולדת שעליה אלמנטים המספרים על חייו, מילדותו בסין ועד שירותו הצבאי, שהכינה בהתנדבות Viktoriacakes.

מאות תמונות וסרטונים של גיא הועלו לאתר אינטרנט להנצחתו:

app.kululu.com/album/ygjuun

ברשתות "אינסטגרם" ו"טיקטוק" הועלו דפי ההנצחה:

www.instagram.com/remember_guy_simhi

www.instagram.com/iron.flowers2023/p/C6wH7LQIXy5/?img_index=1

www.tiktok.com/@remember_guy_simhi?_t=8kEXJJHWtwm&_r=1

לזכרו כתב והלחין שחר גזנלי את השיר "תחזור לאימא", הניתן להאזנה ביוטיוב. ואלה חלק ממילותיו: "במלחמות אין מנצחים / זה רק מי מפסיד פחות / גם הימים הפכו יותר קצרים / קשה לי בלילות. // האמת, ככל שהזמן עובר כואב לי יותר / הכוכבים עוד מציירים פניך / ובלעדיך השקט דוקר / הזמן לא עוצר / את הדמעות / תחזור לאימא".

הגר יפה כתבה את השיר "החיבוק של גיא": "שלוש בלילה, הראש למעלה / אנ'לא נרדמת, חזרתי מהמסיבה / חיפשתי, לא מצאתי שם אותך // כמעט שבועיים שהשמיים / ריקים כאלה, אבדה לי המנגינה / הלכת, אז גם היא הלכה איתך. // ואיך הכאב לא עובר / כדורים ופסנתר אל תוך הלילה / ואיך העולם לא קורס, הלב לא תופס / ומי יחזיר לי ת'חיבוק שלך / שלך שלך. // העיר שותקת, כבר אין לי שקט / פתאום הופעת, מטייל לי בחלומות / עם החיוך הזה והעיניים היפות. // ואיך הכאב לא עובר / כדורים ופסנתר אל תוך הלילה / ואיך העולם לא קורס, הלב לא תופס / ומי יחזיר לי ת'חיבוק שלך / שלך שלך. // ביי גיא".