יוחאי, בנם של זאבה ופיליפ, נולד ביום ט"ז בכסלו תשל"א (14.12.1970) בגדרה.

בנעוריו עזר לאביו בעיבוד השטחים החקלאיים שהיו ברשותו באזור גדרה ובנגב.

תחביביו היו בין היתר פליימוביל, בניית טיסנים וגידול חיות משק בית.

אחרי לימודיו התיכוניים התגייס לחובלים ומשם המשיך בקבע כקצין מודיעין בחיל הים.

לאחר שחרורו למד ארכיאולוגיה, צבא וביטחון ב"אוניברסיטת בן גוריון בנגב". אהבתו הרבה לספרי היסטוריה צבאית באה לידי ביטוי בספרייתו המלאה בביתו בחווה.

יוחאי, חקלאי ואיש אדמה, היה הבעלים של "חוות פיליפ" שאותה ירש מאביו, ובכך המשיך את דרכו המפוארת של האב בתחומי גידול המשק החי והחקלאות הציונית בצפון הנגב.

יוחאי נישא וגידל את ארבעת ילדיו נויה, רועי, נטע ואיתי בחווה.

במתחם החווה הקים בית מקלט לכלבים ולחמורים שסבלו מהתעללות ומהזנחה.

איתי בנו הצעיר סיפר בהלוויתו שאהב לעזור בתפעול החווה, ללמוד את מסלול החמורים ולטפל בחיות השונות. "כשהיה לי קשה ועצוב ידעתי שאני יכול להתקשר אליך".

יוחאי נודע בתור "איש של עצי זית, כרמים וחיטה... האיש שליבו היה גדול כמו גופו, שידע למהול את המציאות הכואבת בהומור". בתו נטע תיארה את ההומור המשותף שלהם כ"הומור שבור ומיוחד". חבריו סיפרו ש"עזר תמיד לכל מי שנתקע בשטח, מטיילים או חקלאים".

מפקדו אלוף משנה שלמה הגדיר אותו כ"פרא אדם עם נפש של ציפור שיר. לא ניתן היה לפספס אותך מכוח אישיותך הבולטת... דיברנו על גפן וזית והמלטות בעדר, על יצירת חיים".

יוחאי היה מחובר לאדמה ולמולדת בכל נימי נפשו, היה חקלאי בנשמתו, איש חלומות, אדם מיוחד וחזק, בעל נפש שידעה להתרגש מפריחת הכלניות, עצי הזית וחיות המשק שבחווה, חיכה וציפה מדי שנה לגשם שירווה ויחיה את אדמת הנגב.

במילואים שירת יוחאי כמפקד יחידת איתור נעדרים (אית"ן) בעוצבת האש (אוגדה 98) של חטיבות צנחנים וקומנדו בצה"ל, בדרגת סגן אלוף. הוא פעל בנחישות, באמונה ובמסירות אין קץ. מפקדו תיאר אותו כ"חוד החנית" בתחום זה. "מפקד שדורש הרבה מפקודיו ומעצמו יותר".

חברו לשירות סיפר שהיה "סוס פרא. תמיד הלכת בדרך שלך. עניין אותך מי מספיק מקצועי להביא את המידע לקראת החלטה ואיזה ערך מוסף אתה יכול להוציא מכל פקוד שלך. תמיד עם הומור קיצוני וחיוך מאוזן לאוזן".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר, מיד עם פרוץ המלחמה, זינק יוחאי לעוטף עזה יחד עם הצוותים עליהם פיקד. במסגרת תפקידו פעל לאיתור נעדרים והוביל את חייליו בגבורה.

יוחאי נפל ביום כ״ב בכסלו התשפ״ד (5 בדצמבר 2023). בדרכו לפגישה עם כוחות היחידה שעליה פיקד לקראת כניסתם לרצועת עזה, נהרג בתאונת דרכים צבאית סמוך לשדה תימן.

סגן אלוף יוחאי גור הרשברג נפל בקרב ביום כ"ב בכסלו תשפ"ד (5.12.2023). בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין גדרה. הותיר אחריו שתי בנות ושני בנים.

מפקדו סיפר: "אמרת שלמשפחה של נעדר אין פיקוד צפון/דרום, יש את הנעדר שלהם ותיק נעדר לא משאירים פתוח. הבנת את גודל המשימה".

ספד לו חברו: "אנשים שאינם בסוד העניין לא יודעים איזו עבודת קודש עשית להצלחת פעילויות מבצעיות בלב הרצועה, והכול כדי להגיע לחטופים".

יוחאי מונצח באנדרטת חיל משאבי האנוש בגן הנופלים בבסיס תל השומר.

יוחאי, כתבו בני המשפחה, גילם בדמותו חיבור נדיר של אדם–אדמה–חברה. נגע באנשים כמו שנגע באדמה.

על מצבתו נחקקו המילים: "חווה ואדמה, שורשים עמוקים, חיוך רחב וחלומות גדולים".