בנם של יעל ואלברטו. נולד ביום ט"ז בתשרי תשכ"ט (8.10.1968) בקיבוץ עברון הסמוך לנהריה. ילד שלישי להוריו, אח לורדה, אורלי ודורון.

הילדות והנעורים עברו על עילי בקבוצת "אילה", בלינה משותפת ובחינוך בבית הספר הקיבוצי האזורי "מוסד חינוכי אשרת". הייתה זו ילדות מאושרת ושמחה, מלאה בטבע ירוק ובדשאים, מלווה במשחקי ילדות שכה אהב – כדורגל ותופסת שבויים. הייתה זו תקופה רצופה חוויות רבות ומגוונות וחינוך לשותפות ויוזמה, סיפר חברו מילדות שרון גרשון, תקופה בה רכש ערכים שהיוו חלק מגיבושה ועיצובה של אישיותו.

"עילי התברך בתמהיל נכון של אנרגיות ונחישות עם אופי של ווינר (מנצח). בעל יכולת מנהיגות והובלה חברתית. גבר גבוה עם עיניים כחולות וחיוך חם. חתיך אמיתי" תיארו אותו אוהביו. רבים ביקשו את חברתו, והוא היה אהוב ומקובל בקרב קבוצת בני גילו. מעורב בפעילות החברתית בתיכון, הוביל ואירגן אירועים ומסיבות ענק, ביניהם נשף פורים המסורתי השנתי.

בלט כספורטאי נלהב ושימש חלק מנבחרת הכדורגל של הקיבוץ שהגיעה להישגים טובים. נער חרוץ ונחוש, נהג להציב לעצמו מטרות ויעדים וחתר במרץ להשגתם. במקביל ללימודיו התיכוניים, עבד בענף גידולי השדה בפלחה בקיבוץ, שם באה לידי ביטוי אהבתו הגדולה לנהיגה, ובעיקר לנהיגה בטרקטורים.

בנובמבר 1986 התגייס לצה"ל. התנדב לשירות כלוחם בחטיבת "גולני" ועבר את הגיבוש לסיירת. כבר במהלך מסלול ההכשרה בלט בתכונות המנהיגות וההובלה שלו ויצר קשרים חברתיים בקלות. סיים את המסלול כסמל בצוות וחש גאווה עצומה על שהגשים חלומו.

במהלך שירותו הצבאי צה"ל שלט ברצועת ביטחון בלבנון, מאז המלחמה ב-1982, ועילי השתתף בעשרות מבצעים בעומק האויב כלוחם עם פק"ל מטול אר.פי.ג'י. חייל מקצועי וחדור מוטיבציה הפועל מתוך תחושת שליחות להגן על המדינה ואזרחיה.

ביולי 1989 במהלך פעולה מבצעית בעומק לבנון נפצע עילי אנושות מירי שבוצע לעבר הכוח, וספג פגיעות חמורות משלושה כדורים - סמוך ללב, בריאה ובסרעפת. לאחר טיפול חירום בשטח הובהל לטיפול רפואי בבית החולים "רמב"ם" בחיפה ונזקק לניתוחים ולאשפוז ממושך לייצוב מצבו. בהמשך עבר הליך שיקום ארוך ב"מרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין" ברעננה כשהוא מלווה לאורך כל הדרך במשפחתו האוהבת ובחבריו הרבים.

אחר השיקום שב לקיבוץ. חרף מגבלותיו הפיזיות היה נחוש לבנות לעצמו שגרת חיים חדשה ושימש במרכז הפעילות של צעירי עברון – הח"ץ. בתקופתו שם הגשים חלום נוסף והוביל טיול ג'יפים בהשתתפות עשרים וחמישה מצעירי עברון לאזור הנגב והערבה. שבוע ימים של טיולי נהיגה ואתגרי שטח אשר ייזכרו לעולם כאבן דרך בימי קיבוץ עברון.

ברצונו לראות עולם, טס לטייל במזרח הרחוק – תאילנד, נפאל והודו ובהמשך בארצות הברית. תקופה זו הייתה מהמאושרות בחייו, הוא ראה נופים קסומים ונחשף לתרבויות שונות, מכיר אנשים רבים. את הטיול תיעד במצלמה באלבום עמוס חוויות וזיכרונות.

בשנת 1994 עם שובו ארצה, החל לימודי הנדסאי תעשייה ושיווק ב"מרכז האקדמי רופין" בעמק חפר והשתלב בעבודה כמשווק מוצרים בחברת "קוקה קולה".

במהלך תקופת לימודיו הכיר את פאר. הם התאהבו ועברו לגור יחד בחיפה, וב-1997 נישאו. בני הזוג אהבו לבלות ולטייל יחד בארץ ובעולם, ופאר תמכה בעילי בכל המורדות והעליות שחווה עקב פציעתו הקשה. נולדה להם בת, ליאל קידר, שהביאה אושר רב. עילי היה אב מסור, לבתו נהג לקרוא "ליאלי בתי נסיכתי".

במרוצת השנים הבחינו בני משפחתו בשינוי לרעה במצבו של עילי בעקבות פוסט טראומה קשה. אט אט התדרדר, הסתגר ושקע בעולמו הפנימי, נפרד מפאר ומליאל ונמנע מכל אוהביו וחבריו. לימים, הוכר כהלום קרב. נושא את צלקות הלחימה, לא הצליח להתאושש וביוני 2009 שם קץ לחייו.

עילי יעקובוביץ (קידר) נפטר ביום י"ח בסיוון תשס"ט (10.6.2009). בן ארבעים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עברון. הותיר אחריו בת, הורים, שתי אחיות ואח.