דברי רקע מתוך ספר "נצר אחרון" 
ההוצאה לאור - משרד הביטחון, התשס"ח, הופק על ידי היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון בשיתוף יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
נצר אחרון
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
ספר יזכור לחללי נצר אחרון, נולד כהמשך מתבקש ליצירת השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל. בעוד השביל מהווה גשר טופוגרפי מוחשי בין שם לכאן, בין גלות וחורבן בניכר לחיים של בנין ויצירה במדינת ישראל המתחדשת, הספר, כמו האנדרטה לחללי נצר אחרון שהוקמה על השביל, הם אתרי הנצחה וזיכרון לאותם צעירים מעטים, נשים וגברים, ששרדו את השואה אחרונים ויחידים מכל משפחתם.
אנשים אלה, שחוו את מוראות השואה על גופם, אם בגטאות ובמחנות ההשמדה, אם במסתור בשטחי הכיבוש הנאצי ובלחימה לצד הפרטיזנים, עלו בתום המלחמה לארץ, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל. במותם היו אנשים אלה לגשר האנושי הנטוי בין שואה לתקומה.
באביב 2002 פנתה היחידה להנצחת החייל ליד ושם בהצעה למפעל משותף להנצחת חללי נצר אחרון, וזאת באמצעות השלמת תהליך איתור השמות בקבוצה הייחודית הזו, ובהרחבת והעשרת סיפור החיים של כל אחד ואחת מן הנופלים. בפרק הזמן שעבר מאז נערכה עבודת איסוף, מחקר וכתיבה ארוכה ומורכבת, שתוצאותיה נאספו.
התגייסותם המשותפת של היחידה להנצחת החייל ושל יד ושם באה כדי למלא את חלקה ואת חובתה של החברה הישראלית בהנצחת אותם נופלים שאין להם איש שיזכור ויזכיר אותם.
באפריל 2003 נפתח השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל לקהל הרחב. בדיוק שנה אחר כך נחנכה האנדרטה לחללי נצר אחרון בקצה השביל המחבר, בנקודה הסמלית כל כך שבין אתר ההנצחה למעפילים לחלקת גדולי האומה.
יהי זכרם ברוך.