בנם של דלה וסאלח. וסים נולד ביום 22.8.1978 בכפר הדרוזי ירכא. ילד שני אחרי בת בכורה, אחריו נולדו במשפחה עוד ארבעה בנים ובנות. פירוש שמו של וסים בשפה הערבית הוא "יפה", "נעים הליכות" וכשמו, כן הוא, הסב להוריו אושר ונחת לרוב.

במשפחת אבו ריש, קיבלו הילדים חום ואהבה לצד הקפדה על חינוך לנימוס וערכים, "היה חשוב לי שיהיו לי ילדים טובים, אני יכול להגיד שאני גאה בכל הילדים שלי" מעיד האב סאלח.

וסים היה ילד טוב וממושמע, אפילו קצת ביישן. בין ששת ילדי משפחת אבו ריש בלט וסים הן בזכות יופיו יוצא הדופן וזוג עיניו הכחולות והזוהרות והן בזכות אופיו הנוח.

ְוסים פיתח תחביב מיוחד - משחר ילדותו אהב לפרק מכשירים ולעיתים אף היה מרכיבם בחזרה. אביו היה משוכנע כי ילך ללמוד הנדסה או אלקטרוניקה, בשל יכולותיו לפרק שעונים, מכשירי רדיו וטלוויזיות תוך רגעים.

כילד צעיר, למד וסים בבית הספר היסודי "אלגמאל" שליד בית המשפחה בכפר. אחר כך המשיך לחטיבת הביניים ולתיכון מקיף. וסים בחר ללמוד בהרחבה את מקצוע הביולוגיה במסגרת לימודיו התיכוניים. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון וקיבל לידיו את תעודת הבגרות.

שעות הפנאי שלו הוקדשו לחברים, למשפחה ולפעילות ספורטיבית - הוא התאמן בג'ודו וקראטה, שכן היה טיפוס ספורטיבי ובריא גוף. 

בשנת 1997 התגייס וסים לצבא. הוא בחר שלא להתגייס לחטיבה 300 המוכרת כחטיבה של המגזר הדרוזי, אלא לשרת בחיל ההנדסה, בגדוד 605. וסים בחר שירות ייחודי זה שכן היה משוכנע שיוכל לקדמו במישור התעסוקתי בעתיד. כמו כן, שאף להרחיב את מעגל ההיכרויות והחברויות שלו מחוץ לחברה הדרוזית.

וסים העביר את רוב שירותו ברמת הגולן. השירות הצבאי היווה עבורו צומת משמעותי בחייו והוא נהנה לתרום ולהיתרם במסגרתו. שירותו היה מלא סיפוק ועניין. 

עם סיום שירותו ושחרורו מצה"ל, נרשם ללימודי הנדסאי מחשבים במכללת "יד נתן" בגליל המערבי והחל מסלול לימודים בן שלוש שנים. אביו היה זה שדחף והניע אותו לכך.

אביו, סאלח, היה לו לדוגמה ומופת והוא היה גאה בו על פועלו והישגיו בתחום הציבורי, בין היתר האב כיהן בתפקיד ראש המועצה המקומית ג'ייא - איחוד זמני של הכפרים ג'וליס, ירכא, יאנוח ג'ת, אבו סנאן.

וסים למד רבות מאביו ושאף בדומה לו - לתנועה, להתקדמות ולהשגת מטרות בתחומים רבים בחייו. הוא היה החלטי ונחוש לגבי רצונותיו והעדפותיו ותכנן בקפידה באיזו דרך יוכל להשיג את מטרותיו. כך התנהל וסים ברוב תחומי חייו. כאשר הוא הרגיש בשל ומוכן לחיי זוגיות, פעל בנחישות ובעקשנות, עמד על רצונותיו והשיגם.

וסים ואחלאס, אשתו לעתיד, הכירו היכרות שטחית כשכנים אשר התגוררו באותו הכפר. וסים שבוגר היה מאחלאס בחמש שנים לא נרתע מפער הגילאים, נשבה בקסם יופייה וביקש לצור עימה קשר. "פעם נפגשנו בבית של אחותי. הוא התוודה ואמר לי שהוא אוהב אותי. סיפר לי על רצונותיו וחלומותיו לעתיד. ראיתי בחור עם יופי פנימי וחיצוני, לא ילד, גבר. הוא דיבר על עתיד, על שאיפתו ללמוד ולהתקדם, ועל החלום הגדול שלו להינשא ולהקים משפחה" - מספרת אחלאס על אחת מפגישותיהם.

אחלאס הבינה שזהו הגבר עמו תרצה להקים בית ומשפחה. וסים אשר התלהב מהנערה היפה והצנועה פנה אל אמו בהודעה רשמית על כוונותיו והיא זו שהעבירה את המסר לאביו. אביו הציע לו להמתין עם נישואיו, שכן היה סטודנט צעיר עדיין. אך וסים, כהרגלו, נחוש ואיתן בדעותיו הכריז ופסק – "אם לא איתה, אז אני לא מתחתן!"

אביו, אשר היה קשוב ללב בנו והכיר את הרצינות שבהצהרותיו, ביקש לקבוע עם אביה של הכלה המיועדת ורק לאחר שהשניים דיברו ביניהם נערכה מסיבת אירוסין בחצר ביתם של משפחת אבו ריש.

באוגוסט 2002, כשנה לאחר מכן, נערכה בכפר ברוב פאר והדר חתונתם של בני הזוג. עתידם של הזוג הצעיר נראה מבטיח. הם בנו את ביתם המשותף בכפר ודרכם החדשה כזוג עמדה להתחיל כשהיא עטופה באהבה רבה שרק התחזקה, העמיקה ואפיינה את הקן המשפחתי שיצרו.

כחלק משאיפותיו ותוכניותיו לעתיד שהחלו אט אט להפוך למציאות, פנה וסים לפיתוחו המקצועי והתעסוקתי. רצונו המתמיד לתרום מעצמו למען המדינה לצד היכרותו הטובה את התנהלויות המערכות הביטחוניות, הערכתו הרבה למקצועיות הטבועה בהן והעובדה שרבים מחבריו שירתו במערכות דומות הובילו והנחו את שאיפתו להיות עובד מדינה באחד ממערכי ביטחון הפנים. וכך, משגיבש החלטתו, ניגש בדצמבר 2002 למבדקים של שירות בתי הסוהר, עבר אותם בהצלחה והתקבל לשירות. 

תחילת דרכו של וסים בשירות בתי הסוהר הייתה בכלא "השרון" ואחריו הועבר לשירות בכלא "רימונים".

בשנת 2003 נולדה לוסים ואחלאס בתם הבכורה אילנה ושלוש שנים אחריה הצטרפה גם שירז לחיק המשפחה האוהבת והחמה. "הבנות היו משוש חייו, הנסיכות היפות שלו והוא פינק אותן והרעיף עליהן אהבה. אב השנה, מחנך ואוהב אשר מעולם לא חסך מהן דבר..." – מספרים בני משפחתו.

וסים הצליח לשלב בצורה מופלאה בין היותו בעל ואב מסור ואוהב לבין עבודתו האינטנסיבית והתובענית בשירות בתי הסוהר.

אביו מספר כי וסים "אהב את המערכת. ממש היה מורעל... החלום שלו היה להנהיג, לפקד, כל כך רצה להתקדם בסולם הדרגות ולהתפתח. יום אחד הוא אמר לי: אבא, אני רוצה להיות מפקד כלא, להגיע לדרגה הכי גבוהה בשב"ס".

וסים חיכה בקוצר רוח לזימון הנכסף למבדקי קורס הקצינים. מספר פעמים ניגש למבדקים אך חרף יכולותיו האישיות והמקצועיות, נדחתה קבלתו מסיבות ונסיבות שונות. אביו דאג לעמוד לצידו ועודדו - "ראיתי שהוא ממש שבור ומתוסכל, קשה היה לו לקבל את העובדה שהזמן עובר והוא אינו מגשים את הפוטנציאל הקיים בו. ניסיתי להרגיע אותו – 'אל תדאג וסים, זה עניין של אורך רוח וסבלנות, זה יגיע, אתה תראה, אני מבטיח'..."

בינתיים, המשיך וסים את שירותו ותפקודו המעולה אשר הוביל להעברתו מתפקידו בכלא ליחידה המובחרת של שירות בתי הסוהר, היחידה המרכזית – ימ"ז.

תקופת זמן קצרה לאחר מכן, כשמונה שנים לשירותו, עמד וסים להגשים חלומו - עת התקבל לקורס הקצינים שהחל לקראת סוף שנת 2010.

במקביל, באותה השנה אף הספיק וסים לסיים תואר ראשון בקרימינולוגיה, באוניברסיטת חיפה. וסים היה חלק ממחזור ראשון של סטודנטים בקורס הייחודי של השב"ס, שהמשתתפים בו יועדו להיות עתודה ניהולית של הארגון. 

ביום שבת, חמישה ימים לפני האסון, פגש וסים את הוריו בפעם האחרונה. היה זה בחלקת הזיתים המשפחתית, עת עסקו בני המשפחה בניקוי החלקה ואיסוף הגזם של סוף עונת המסיק. בין השאר שרפו שיירי גזמי עץ ואביו של וסים קרא לעברו שייזהר מן האש. ביום שלישי, יומיים לפני האסון, יצא וסים לחופשה קצרה בביתו. בשעות הערב השתולל עם הבנות ולמחרת קם השכם בבוקר, נשק להן ויצא ברכבו לכיוון רמלה.

ביום חמישי, השני בדצמבר 2010, התלקחה שריפת יער בהר הכרמל הירוק תמיד. השריפה, המכונה "אסון הכרמל", הגדולה בתולדות המדינה, כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים סביבו. כשבעה-עשר אלף איש פונו מבתיהם, קרוב לעשרים וחמישה אלף דונם ומיליוני עצים עלו באש. ‏כשליש מבתי קיבוץ בית אורן עלו באש וכך גם עשרות בתים נוספים בכפר האמנים עין הוד ובכפר הנוער ימין אורד. רק בחלוף שלושה ימים שככה האש.

בשעות שלאחר פרוץ השריפה נשבו רוחות חזקות שליבו את האש, וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא "דמון", שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" ולאחריו כלא "הכרמל". למשימה זו חברו קצינים ושוטרים שעסקו בחסימת צירי תנועה, לוחמי האש של שירות כבאות והצלה, וצוערים ומדריכים של קורס קצינים של השב"ס, מחזור א', ובהם וסים.

בשעה 15:30 נע אוטובוס הצוערים בין מחצבות קדומים לבית אורן, ואחריו ניידות משטרה. לפתע שינתה הרוח את כיוונה והחלה שולחת לשונות אש שורפות אל עבר האוטובוס, קירות ענק של אש חסמו את ציר התנועה, אחזו בכול וכילו במהירות שיא כל שמץ חיים. בשריפה נספו ארבעים וארבעה גברים ונשים. שלושים ושבעה מהם צוערי קורס קציני שירות בתי הסוהר ומפקדי הקורס, נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה.

ביום האסון הגיע אביו של וסים לעבודה בבנק. עד שעות הצהריים לא שמע דבר על המתרחש בכרמל. בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים התקשר אליו גיסו, האני אבו ריש המשרת בעצמו כקצין שב"ס. הגיס, שהיה בחופשת מחלה בביתו ביקש ממנו כי יגיע לביתו מבלי לפרט מדוע. סאלח האב לא קישר תחילה בין פעילות בנו והאירועים המדווחים. משנודע לו כי ייתכן שוסים היה בין הצוערים שהיו על האוטובוס, מיאן להאמין וניסה להשיגו באמצעות הטלפון. רק לאחר מספר ניסיונות, החלה לכרסם באב ידיעה כי הנורא מכל קרה. הוא קיים שיחה עם מנהל כלא "דמון" אך גם בפיו לא היו דברי הרגעה. אביו של וסים שב לביתו ואנשים רבים החלו לפקוד את בית המשפחה - "כל הכפר הגיע, חיכינו לנס, קיווינו שוסים יחזור".

אחלאס, אשתו של וסים שלא חשה בטוב ביום האסון שמעה לעצתו של וסים ונשארה בבית, במקום ללכת למקום עבודתה. בשיחת טלפון שקיימה עם וסים בשעות הצהריים עדכן כי לא ישוב באותו היום הביתה וכך ככל הנראה גם ביום שלמחרת, שכן כל צוערי הקורס הוזעקו לפנות את כלא "דמון". למרות ממדי השריפה והסכנות הנלוות לה שמר וסים על קור רוח והשמיע בפני אשתו דברי הרגעה. אחלאס שהתה בבית אחותה והתעדכנה כל העת בדיווחים השונים, אך משנקפו השעות ורבו השמועות, אפסה תקוותה והיא פנתה לבית הוריו של וסים.

בשעה שלוש לפנות בוקר הגיעה משלחת לבית המשפחה בכדי לקחת דגימות לזיהוי ובשבת בבוקר הודיע קצין העיר למשפחת אבו ריש כי גופתו של וסים זוהתה.

צוער וסים נפל ב-2.12.2010 באסון הכרמל. בן שלושים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר ירכא. הותיר רעיה, שתי בנות, הורים וחמישה אחים ואחיות. בתו השלישית, רהף, שמשמעות שמה - חיים שקטים ושלווים, נולדה כחודש לאחר נפילתו. וסים לא זכה לראותה אך העניק לה את שמה טרם היוולדה.

אחרי נפילתו הועלה וסים לדרגת מישר.

נציב שירות בתי הסוהר, רב-ניצב אהרון פרנקו, העניק לכל נופלי שירות בתי הסוהר את עיטור המופת, "על אומץ לב הראוי לשמש מופת ועל מסירת נפשם בדרך להצלת חיים במסגרת מילוי תפקידם".

כשנה לאחר נפילתו כתבו לו הוריו בכאב ועצב רב: "בני וסים, פירוש השם שלך הוא יפה תואר. כך אתה וכך היית באישיותך, בנפשך, בעוזך ובנימוס שלך. בהתנהגותך המצוינת ובאהבתך לזולת. גרמת לכולם לאהוב אותך, תמיד היית ראשון להתנדב ולעזור, וכך במותך נפלת במשימת קודש להציל חיי אדם. היית אמיץ, חרוץ ומקצועי... אמך וסים, מחכה לך. היא בוכה לילות כימים וממתינה שתשוב אליה בדמותך הזקופה ובחיוך הרחב שמילא את חלל הבית. אחיך ניזאר מחכה לך לסיבוב על האופנוע החדש. עלא לא מסוגל לחשוב שאינך עוד, ואוסאמה בוכה תמיד. אחיותיך ויויאן ואלהאם קרועות וכואבות את מותך. במקום לקבל אותך קיבלנו את בגדיך, את מדיך ואת התג השמי השרוף שנשאר ממך. הכול נשרף, וסים..."

גונדר משנה, צביקה ימין, מפקד בית סוהר "רימונים" כתב עליו: "וסים היה אחד הסוהרים המעולים והמוערכים מבין שורותינו. תמיד היית זקוף קומה, כאשר דמותך מזדקרת תמיד מעל כולם כמו מנהיג מלידה, כמו סמל ודגל לפני המחנה. היית דוגמה וסמל לנתינה והקרבה. ראשון לצעוד בראש כולם. ראשון להתנדב לכל משימה. ראשון לתת מעצמו את הכי טוב שאפשר, למען הזולת, למען הארגון, למען החברה והמדינה".

לאתר יוטיוב הועלה סרטון לזכר וסים. וסים מונצח באנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל הממוקמת ביער אורן, באנדרטה בחורשת ה-44 בהר מירון ובאתר ההנצחה בנציבות שב"ס ברמלה.

אביו של וסים הקים בירכא אנדרטה לזכרו, לזכר הנספים באסון השריפה ולזכרם של ארבעים ושמונה נופלים של הישוב ירכא.