בנם הבכור של גילה ואייל. נולד ביום כ"ח בתמוז תשנ"ט (11.7.1999) במושב גבעת שפירא שבעמק חפר. אח גדול לשירה ולעלמה.

הדר גדל והתחנך בגבעת שפירא, למד בבית הספר היסודי על שם יוסף ויתקין בכפר ויתקין, בחטיבת הביניים "רמות חפר" שבקיבוץ מעברות, ובתיכון "רמות ים" במושב מכמורת. ילד יפה עם עיני תכלת שהביטו על העולם בחיוך, שמחה ואופטימיות, עם ניצוץ של שובבות והומור שנון.

כשהיה בכיתה ד' הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני המושבים". בהמשך, עבר קורס הדרכה והפך למדריך בתנועה.

בכיתה י"א הצטרף לתנועת "חמש אצבעות" למנהיגות ומצוינות, שמכשירה את בוגריה ליחידות מובחרות בצה"ל. מנכ"ל התנועה ומייסדה, עמיר מנחם, סיפר: "הדר היה כל מה שאנחנו רוצים שייצא מהחניכים שלנו. חוסן פיזי ומנטלי מהגבוהים שיש, כושר מנהיגות מחוץ לקופסה, הוא היה כל מה שצריך בדור העתיד של מדינת ישראל".

עם סיום לימודיו בתיכון התקבל למכינה הקדם-צבאית "גליל עליון" בקיבוץ כפר הנשיא, חי ולמד שם במשך שנה.

מגיל צעיר, הדר התנהל בשקט ובצניעות ולא נהג להכביר במילים. הוא האמין במקצועיות, התמדה ועשייה ומעולם לא חיפש קיצורי דרך. לבן דודו הצעיר אמר בטקס בר המצווה שלו: "כשצריך לבחור בדרך הקלה או הקשה – תבחר בדרך הקשה".

הדרך עצמה הייתה חשובה לו לא פחות מאשר ההגעה ליעד. הוא הקפיד לשמור על חיוך ועל גישה חיובית וגם אם לא הצליח – שמח על הדרך שעשה ועל מה שלמד במהלכה. אך נחישותו הרבה להשיג את מטרותיו, לא משנה כמה מאמץ או השקעה נדרשו ממנו, הובילה אותו להצלחות רבות.

נחישות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, כשהחליט להתגייס לסיירת מטכ"ל ושכנע את הוריו לאפשר לו לעבור ניתוח לייזר בעיניים, על מנת להעלות את הפרופיל הרפואי שלו לרמה הדרושה.

ב-22.8.2018 התגייס לצה"ל ושירת, כפי שחלם, כלוחם בסיירת מטכ"ל. לאורך השירות, השתתף בעשרות מבצעים משמעותיים, בלט בביצועיו והתקדם לפיקוד ולקצונה. על אחד המבצעים שבהם לקח חלק, זכה באות ראש אמ"ן. בצניעותו הרבה, לא סיפר למשפחתו על כך.

הוא התגאה להשתייך ליחידה ואהב את חבריו לצוות כמו אחים. מי שהיה קרוב אליו במיוחד היה מפקדו, רב-סרן עילי זיסר, שהעריך אותו מאוד ואמר עליו: "הדר הוא ה-חבר של הצוות, מי שמדביק את כולם יחד".

הדר אהב לטייל בעולם ולעשות ספורט, והתנסה במגוון פעילויות אקסטרים וספורט אתגרי - מסקי, גלישה בסנואובורד וצלילה, ועד לשחייה עם כרישים. יותר מכול אהב כדורגל, נהג לשחק ב"הקפצות כדור" על חוף הים ושיחק בקבוצת כדורגל חובבים בכל יום שישי. הקבוצה שאהד הייתה "מכבי נתניה".

הוא היה אדם של אנשים, ידע להוביל צעירים ומבוגרים כאחד, ותמיד שאף לעזור בכל מה שיכל. אם חבר צוות נדרש לעשות משימה כלשהי, הדר תמיד נשאר לעזור לו. אם חיילת הייתה זקוקה לטרמפ, הוא התנדב להסיע אותה. בכל עת גילה אכפתיות אמיתית כלפי חבריו וקרוביו, והכיר באחריות האישית שיש לו, ולכל אדם, כלפי סביבתו.

את משפחתו אהב בכל ליבו, דאג לאחיותיו הקטנות ולא הפסיק להתפעל מהן. בכל שישי ב-18:00 בערב, נהג להתקשר לסבו וסבתו, לדרוש בשלומם ולאחל להם שבת שלום.

תמר, בת זוגו, הייתה ידידתו הקרובה מגיל ארבע-עשרה. אחרי שבע שנים של חברות, כשהיה בן עשרים ואחת, הקשר בין השניים הפך לזוגיות. הם חלקו אהבה גדולה ורקמו תוכניות רבות לעתיד משותף.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

הדר התעורר לקול האזעקות בדירתו שבתל אביב, ויצא במהירות לכיוון היחידה. משם, יחד עם שאר חברי הצוות, עלה על רכב לכיוון קיבוץ עזה, ומיד כשהגיעו למקום הסתערו קדימה והחלו לחתור למגע.

במהלך הקרב מול המחבלים נפצעו כמה מחברי הצוות, אך הדבר לא עצר אותם. הם גיבשו אסטרטגיה חדשה, התפצלו לשתי חוליות והמשיכו בלחימה. הדר נלחם בעוז ובגבורה עד שנפל בקרב.

סרן הדר קמה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין במושב בית חרות. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

אימו, גילה, ספדה לו: "מזה תקופה שאתה נפרד מאיתנו, עכשיו אנחנו מבינים. בנית עם אבא פרגולה בבית – שעות אחרונות של חסד. על אף העומס הרב לאחרונה בעיסוקיך, נסעת לבדך עם סבא ללילה בים המלח... השארת לעלמה ולשירה בריכת קרח, אותה אתה בנית, בחצר, ונטעת לנו עץ מנגו בחזית. ממני נפרדת, במילים, שלא היו שגורות הרבה בפיך. לפני שבועיים עם הקפה של שישי אחה"צ אמרת: 'אימא, אתם ההורים הכי טובים בעולם, באמת', בעיניים מזוגגות תכלת-ים.

"נפלת לצד מפקדך האהוב עילי זיסר, שמעתה אתה חולק איתו לא רק את יום הולדתך אלא גם את יום מותך. נפלת כשאתה מציל אחרים, אזרחים, נשים וטף. הדרי, אהבת את החיים, טרפת אותם, וסיימת אותם במלוא העוצמה ובגבורה".

"הדר, החבר הכי טוב שלי כמעט חצי מחיי", כתבה בת זוגו, תמר. "זה שלקח אותי לבית הספר כשאיחרתי את ההסעה, זה שבא אלי הביתה עם שוקולד כשנפצעתי בפרצוף בגיל שש-עשרה, זה שעומד לצידי לא משנה מה, זה שמגונן עליי מהכול, עוד לפני שהיינו זוג...

"יש לי צורך שידעו מי אתה ומה אתה בשבילי. שידעו על האופטימיות שלך. על זה שאתה מאמין בכוונות טובות, אבל עד הרגע שאיש ברחוב מציע לי טרמפ... על זה שאתה הכי חרוץ בעולם ואין דבר שיכול לעצור אותך... על זה שאתה החבר הכי טוב בעולם לחברים שלך ותיתן לכל אחד מהם את הנשמה שלך, על זה שאתה לא אגואיסט ואתה חושב לרוב על מה נכון ועל אחרים לפני שחושב על עצמך".

הדר מונצח באתר המרכז למורשת המודיעין. בטקס לזכר חללי חיל המודיעין, שאליו משתייכת סיירת מטכ"ל, ציטט שר הביטחון יואב גלנט את מילותיו של הדר: "אם אנחנו לא נפעל כדי להגשים דברים, אף אחד לא יפעל בשבילנו. אם אנחנו לא נפעל, ונסמוך על אחרים, המעשים והערכים שלנו לא יצאו לפועל. אנחנו צריכים לקחת אחריות ולפעול".

טורניר כדורגל לזכרו נערך במגרש הכדורגל של גבעת שפירא, בהשתתפות חברים מתנועת "חמש אצבעות", שחקן העבר מנתניה מוטל'ה שפיגלר, בני משפחה וחברים.

אתר לזכרו, הכולל תמונות וסיפורים של בני משפחה וחברים, הוקם תחת השם "אתר ההנצחה לזכר הדר קמה", ועמודים נוספים לזכרו נפתחו באתרים memoriz.plus ו-octseven.