בן חיה ובנימין, נולד ביום י"ט בניסן תרפ"ה (13.4.1925) בחיפה להורים שעלו לארץ בשנת 1923, בעוברם באורח בלתי-חוקי את גבולות ברית-המועצות. נתנאל למד בבית-ספר תיכון ומגיל 16 היה חבר בפלמ"ח. נמנה עם מייסדי קיבוץ מנרה בגבול הצפון ומגיניו בימי הקרב. כדרכם של רבים מבני הנוער החלוצי בארץ נמשך אחר עבודה קשה, ומאמץ עליון היה לו למטרה עוד בהיותו נער. נתנאל היה מלא אמונה, עליז, שופע הומור, אך בנפשו פנימה היה נוהג בשיקול-דעת, הירבה לחשוב ולהעמיק בכל שאלה. הוא אהב לקרוא, לקנות דעת ולהאזין לצלילי מוסיקה. מרוב קריאה בגיל רך לקתה ראייתו ועל-כן נפסל כאשר ניסה להתגייס לבריגדה היהודית בימי מלחמת-העולם השנייה. הוא אהב ילדים, שמח לבלות איתם, וגם הם אהבוהו. השתתף באימוני הפלמ"ח ובפעולותיו בימי מאבק בבריטים ואף נאסר ונשלח לרפיח.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות נאלץ להישאר במנרה ולבו דאב על חבריו הנופלים בזה אחר זה: "מחנה שלם מתחסל". רוחו נעכרה, כי הוא עצמו אינו יכול להשתתף במערכה הניידת, ועליו "להסתפק" בהקמת ביצורים במקום, בהגנה על עמדות, בקרבות קטנים...

כשהחלו ההתקפות על מנרה פעל כמקלען נגד המטוסים שהיו עוברים מעליה בדרכם להפצצת משקי הגליל. באחת ההפצצות הללו ניצל בנס ממוות. ביום כ"ו באב תש"ח (31.8.1948) בצאתו לחפש חברים שנפלו בשבי האויב נפגע מכדור אויב בראשו ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במנרה. השאיר אחריו אשה ותינוקת.